גזר דין בתיק ת"פ 15532-06-11

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של גניבת רכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. כיוון שניתנה הכרעת דין מפורטת, אחזור בתמצית בלבד על עובדות המקרה, לפיהן ביום 6.6.11 גנב הנאשם רכב מסוג יונדאי בכך שפתח את דלת הרכב והניעו בעזרת סיכת ברזל. הנאשם נסע מהמקום, כאשר בהמשך אותר על ידי ניידת משטרה, שאז המשיך בנסיעה מתוך כוונה להימלט מהניידת. בשלב כלשהו, עצר הנאשם את הרכב הגנוב בו נסע, ירד מהרכב והחל לברוח רגלית מהמקום, אולם לאחר מרחק קצר הצליח השוטר ללכוד אותו, תוך שעשה שימוש באקדח טייזר. יצוין כי במסגרת התגובה לכתב האישום, הודה הנאשם בעבירה של שימוש ברכב ללא רשות ובעבירה של הפרעה לשוטר, אולם כפר בטענה כי גנב את הרכב. לאחר שמיעת הראיות, וכפי שפורט לעיל, הורשע הנאשם במיוחס לו בכתב האישום, תוך שדחיתי את טענותיו כי פרץ ונטל את הרכב כחלק מניסיון להימלט מ-12 בריונים אשר איימו עליו לכלותו.

שיקולי בית המשפט בקביעת מתחם העונש ההולם

הערכים המוגנים - מתחם העונש ההולם צריך ליתן ביטוי הן לאותו ערך של שמירה על רכוש הציבור והן לחשיבות בשמירה על תקינות עבודת המשטרה (בהקשר לעבירה של הפרעה לשוטר). העובדה שהימלטותו של הנאשם ברכב נעשתה, בין היתר, תוך שהוא נוסע לאחור ועוקף את ניידת המשטרה (עד שהחל לנסוע בשטח עפר ונעצר על גבעת עפר), מלמדת כי על המתחם ליתן ביטוי גם לערך של שמירה על שלום הציבור, אשר עלול היה להיפגע מנהיגתו של הנאשם עת שנמלט מהניידת.

מידת הפגיעה בערכים המוגנים - עבירת גניבת רכב, שהיא קלה לביצוע וקשה לפענוח, הוגדרה בפסיקה כ"מכת מדינה". במקרה דנן, ניתן לראות כי מדובר בעבירה שבוצעה תוך הפגנת מיומנות טכנית שמצאה ביטוי בהנעת הרכב בעזרת סיכת ברזל. אין ספק כי קיימת פגיעה לא מבוטלת בערך של שמירה על רכוש הציבור, הגם שיש ליתן את הדעת לערכו של הרכב, אשר שוויו הוערך על ידי בעליו ככזה הנע בין 1,000 ש"ח ל-5,000 ש"ח. באשר לערך של שמירה על שלום הציבור (במובחן משמירה על רכוש הציבור), ניתן לראות כי בפועל, לא התממש הסיכון לשלום הציבור, כך שמידת הפגיעה בערך יכולה להיחשב כנמוכה.

מדיניות הענישה - מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות של גניבת רכב, בוודאי כאשר נלווית אליהן עבירה נוספת של הפרעה לשוטר, היא מדיניות ענישה במסגרתה מוטלים עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח על נאשמים. אמנם, לעיתים, ניתן לאתר בפסיקה מקרים בהם הסתפקו בתי המשפט בעונשי מאסר בעבודות שירות או בעונשים צופי פני עתיד, אך סבורני כי מקרים אלה משקפים את החריג ולא את הכלל.

שיקולים רלוונטיים נוספים - על מתחם העונש ההולם לשקלל גם את הנזק הפוטנציאלי מביצוע העבירה, ואת הנזק הקונקרטי מביצוע העבירה. יש ליתן את הדעת, בהקשר זה, כי הרכב הגנוב נתפס והושב לבעליו, הגם שעניין זה לא היה ביוזמת הנאשם או עקב חרטה שאחזה בו, אלא בשל פעולתה הנמרצת של המשטרה.

לאור האמור לעיל, מתחם העונש ההולם צריך לנוע בין עונש של 8 חודשי מאסר ברף התחתון, לבין עונש של 20 חודשי מאסר ברף העליון.

שיקולים לגזירת הדין בתוך מתחם העונש ההולם

וכעת, יש להידרש לאותם נתונים רלוונטיים לשלב גזירת הדין בתוך מתחם העונש ההולם.

עבר פלילי - עיון בגיליון ההרשעות מלמד כי מדובר בנאשם אשר הורשע בעבר בעבירות רלוונטיות, לרבות עבירות רכוש הקשורות לרכב, אשר התבררו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 8053/2007). הנאשם ריצה במסגרת אותו הליך עונש מאסר בן שנתיים (גזר הדין ניתן ביום 18.10.07). בשנת 2009 הורשע הנאשם בבית משפט השלום בתל אביב (ת"פ 7726/07), בעבירות של גניבת רכב, פירוק חלקים מרכב והחזקת נכס חשוד כגנוב. באותו מקרה הוטל עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים ומאסר מותנה בן 24 חודשים .

במסגרת ערעור שהוגש על חומרת העונש (ע"פ 7162/09) הקל בית המשפט המחוזי בעונשו של הנאשם והפחית מעונש המאסר בפועל ל-6 חודשים, אשר רוצו בעבודות שירות. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שניתן ביום 15.2.10, צוינו הדברים הבאים:

" היום, לאחר שמונחת בפנינו חוות הדעת, ותוך התלבטות, אנו מחליטים לקצר את תקופת המאסר ולאפשר למערער לרצותה בדרך של עבודות שירות. איננו רואים להאריך, ונאמר בקליפת אגוז כדלקמן: מקובלות עלינו טענותיה של המדינה לעניין משמעותן של עבירות הרכב שבהן הורשע המערער. דעתנו בנושא זה הבענו לא אחת, באינספור של פסקי דין. אם ראינו בכל זאת בתיק זה להתערב ולקצר את תקופת המאסר, הרי זה בשל העובדה שבין לבין, בין ביצוע העבירה לבין גזר הדין, ריצה המערער תקופת מאסר ארוכה. התסקירים שהיו בפנינו הצביעו על כך, שתקופת המאסר, ככל הנראה, נתנה את אותותיה. התסקירים הם חיוביים במיוחד ומבשרים אולי על דרך התנהלות חדשה שאותה אימץ לעצמו המערער. ככלל, בית המשפט איננו ממהר להחזיר למאסר לאחר ריצוי תקופת מאסר קודמת, ואנו אומרים בפה מלא כי זהו הנימוק הדומיננטי במקרה הנוכחי. כאמור, כמו שאנו נותנים משקל לתסקירים ולנסיבות דלעיל, אנו מעמידים את תקופת המאסר בפועל על 6 חודשים, אותה יוכל המערער לרצות בעבודות שירות".

הנה כי כן, בחלוף שנה ו-4 חודשים מהיום בו ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הפר הנאשם את אותו אמון שניתן בו, והוכיח, במעשיו, כי לא שינה את דרכיו והמשיך לבצע עבירות רכוש הקשורות ברכב.

אתייחס בהמשך לתחולתו ולמשמעותו של העונש המותנה, אך אומר בלשון ברורה כי יש בעבר הפלילי, בוודאי לאור חזרתו המהירה של הנאשם ל"קהילת עברייני הרכב", לאחר שבית המשפט המחוזי הקל בעונשו, כדי להצדיק הטלת עונש שהוא רחוק מהרף התחתון של המתחם.

נתוניו האישיים והמשפחתיים של הנאשם - הנאשם בן 33, נשוי ואב ל-4 ילדים. שמעתי במהלך שלב העונש שתי עדויות אודות אופיו ומעשיו. לא ארחיב בעניין עדויות אלה (שהיו, ממילא, קצרות ביותר), ואסתפק בכך שאציין כי אין המדובר בעדים אשר נחשפו באופן משמעותי לפועלו של הנאשם, ואינני סבור כי יש בדבריהם כדי לצייר תמונה יוצאת דופן אודות הנאשם, או כדי להצדיק הקלה בעונשו.

סוגיית מצבה הבריאותי של אשת הנאשם עמדה בלב טיעוניו של הסניגור, ככזו המצדיקה, לשיטתו, הארכת המאסר המותנה. על פי אסופת המסמכים הרפואיים שהוגשו לעיוני (נ/1), בשלהי שנת 2012 אושפזה אשתו של הנאשם למשך 10 ימים לאחר שעברה אירוע נוירולוגי, ומאז היא נמצאת במעקב רפואי, מטופלת במספר תרופות, וסובלת מאירועים יומיומיים של רדימות יד ורגל אשר נמשכים כ-20 דקות וחולפים. בדוח המחלקה הנוירולוגית בבית החולים תל השומר, אשר משקף ביקור שנערך ביום 26.12.12, צוין כי מצבה הכללי טוב, ערכיה תקינים, הליכה תקינה, כוח גס-סימטרי בגפיים תקין, אך ההחזרים הדו-צדדיים אובחנו כחלשים. בדברו האחרון ציין הנאשם כי אשתו סובלת אף מקשיים בדיבור, אולם מדוח סיכום ביקור מיום 9.9.12 מקופת חולים מאוחדת, עולה כי הבליעה והדיבור נמצאו תקינים.

הגם שיש ליתן משקל למצבה הרפואי של אשת הנאשם, ולאותה טענה לפיה הנאשם הוא "הגורם הדומיננטי" בטיפול בארבעת הילדים, לא שוכנעתי כי מדובר בסיטואציה המצדיקה התחשבות כה מרחיקת לכת, עד כדי דחיקת שיקולי הענישה אחרים לקרן זוית.

סיכום ביניים

לאחר שקבעתי את מתחם העונש ההולם, ולאור הנתונים הרלוונטיים לגזירת הדין בתוך המתחם, סבורני כי עונש של 14 חודשי מאסר יהא בגדר תוצאה עונשית הולמת ומאוזנת.